סכיזופרניה

שתפו
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on email

התמודדות עם סכיזופרניה היא מורכבת, כואבת ולעיתים קשה מנשוא, עם זאת, מי שמתמודד עם סכיזופרניה יכול ללמוד לחיות ולצידה ולתפקד היטב בעזרת ליווי ובניית תהליך שיקומי, שילוב נכון בחברה וטיפולים מתאימים. חשוב שבני המשפחה הקרובים והאדם עצמו ירכשו ידע מספק בנושא אודות ההפרעה על מנת להתמודד טוב יותר איתה. מה דרכי ההתמודדות המוצעות כיום מבחינה מערכתית וטיפולית? מה ה”נורות האדומות” לזיהוי? איך ניתן לזהות כי מדובר בסכיזופרניה או כל משבר נפשי אחר? ומה כדאי לעשות?

מהי הגדרתה של סכיזופרניה?

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מורכבת, הנקראת בעברית “שסעת” בשל אופייה היוצר פיצולים בין חלקים בנפש וחוסר תואם ביניהם, חוסר ארגון ופשר. לעיתים קרובות מתמודדים עם סכיזופרניה מאבדים את שיקול הדעת התקין, נוצרים עיוותים בתפיסת המציאות ומתרחשים התקפים פסיכוטיים. המופעים של סכיזופרניה המתבטאים כלפי חוץ מתפרשים כהתנהגויות חסרות פשר, חוסר ארגון בדיבור ובהבעה וקושי להבין את האדם, חוסר יכולת לחזות את מה האדם יגיד או יעשה ועוד. על פי רפואת הפסיכיאטריה המודרנית, אין אפשרות להגיע להחלמה מההפרעה ועל המתמודד איתה ללמוד לחיות לצידה וללמוד להתנהל ולתפקד ביחד איתה.

שכיחות ההפרעה

שכיחותה של סכיזופרניה בקרב האוכלוסייה נעה בין 1%-1.5% כאשר אצל גברים היא מעט יותר נפוצה ביחס של 3:2, כמו כן, אצל גברים מהלך ההפרעה והתסמינים באים לידי ביטוי באופן שונה מאצל נשים, כאשר אצל נשים נטייה ליותר תסמינים “חיוביים” ואצל גברים נטייה לתסמינים “שליליים” (אין הכוונה לחיובי ושלילי במובן של טוב ורע, נרחיב בהמשך). אצל גברים התפרצות ושיא ההפרעה מתרחשת בין הגילאים 15-25 ואילו אצל נשים בגילאים מאוחרים יותר, 25-35. על נתונים סטטיסטיים ניכר כי מחצית לפחות מהמאושפזים במחלקות פסיכיאטריות לוקים בסכיזופרניה במרבית המקרים אלו אשפוזים שחוזרים על עצמם.

איך ניתן לזהות ומה לעשות אם מתעורר חשד?

כפי שציינו, בספרות הפסיכיאטריה נהוג לערוך הבחנה בין תסמינים בעלי אופי חיובי ובעלי אופי שלילי, כלומר תסמינים עודפים להתנהגות ותסמינים של נסיגה או הפחתת התנהגות.

תסמינים חיוביים כוללים:

דלוזיות- מחשבות שווא: אלו סוג מחשבות שהמתמודד ההפרעה משוכנע ב100% בנכונותן אך הקשר שלהן למציאות הוא רופף עד לא קיים. מחשבות אלו לרוב בעלות אופי פראנואידי וקיים סיפור נרטיבי אותו האדם חי ומתנהל לפיו בעל חוקים משלו שהוא מאמין כי עליו לפעול לפיו כי אחרת יקרה משהו רע. למשל, “חייזרים עוקבים אחרי וגופי שייך להם” לרוב לא ניתן לשכנע את האדם כי המחשבות אינן נכונות, וכיום ההמלצה הגורפת לגורמי שיקום, קרובים ואנשי טיפול שתומכים באדם היא לא להוכיח את האדם ולא לפקפק במחשבותיו כי הדבר עלול להחמיר את מצבו.

חוסר ארגון התנהגותי: התנהגויות בעלות אופי מוזר אשר קשה להבין את תכליתן ופשרן למי שמתבונן מבחוץ. תגובות לא מותאמות כמו צחוק למראה משהו עצוב או אמירות בעלות אופי מבולבל ולא מותאם לבוש שאינו מתאים לעונה וכדומה. לעיתים ישנה יכולת להסביר את ההתנהגות על ידי האדם ולפעמים גם הוא לא יודע להסביר את פשרה.

הזיות- הלוצינציות: תחושות שנחוות על ידי החושים, אך אינן מתרחשות במציאות. הזיות יכולות להיות שמיעתיות, ויזואליות, הזיות של ריחות או חישה. דוגמא נפוצה לכך היא שמיעת קולות ממשיים שאומרים לאדם מה לעשות. גם במקרה הזה, אין מקום לשכנוע בחוסר אמיתותן של ההזיות כי האדם משוכנע שהן קיימות והדבר עלול לפגוע בו עוד יותר ולא לסייע.

כאשר דפוס ההפרעה מאופיין בעיקר בתסמינים בעלי אופי שלילי, זה לרוב מעיד על צורה מורכבת יותר של ההפרעה, במסגרתה עלולה להתרחש פגיעה ברמות חומרה שונות בתפקודים קוגניטיביים ופיזיים והיא קשה יותר לאבחון ולטיפול. תסמינים שליליים כוללים:

  • נסיגה פנימה והסתגרות
  • חוויה של צמצום רגשי ובהתאם גם הבעה רגשית דלה.
  • קשיי תפקוד, גם תפקודים בסיסיים, הזנחה עצמית.
  • קפאון של הגוף, חוסר תנועה (קטטוניה)
  • אובדן של זיכרון והפרעות קוגניטיביות אחרות כמו קושי להרכיב משפט
  • חוסר עניין בחברה
  • קושי לתקשר עם הסובבים

אם התסמינים הללו או חלקם מופיעים, אצל קרוב משפחה, חבר או מכר, חשוב מאד לעזור לו לפנות לאבחון בהקדם. לפעמים האבחנה יכולה להבהיל, אך מצד שני גם להרגיע את החרדה שנובעת מחוסר הודאות. כמו כן, קיימת חשיבות גבוהה להמצא תחת מעקב רפואי ולקבל טיפול נפשי מתאים. במקרים רבים, האבחנה ניתנת בבית החולים עם האשפוז הראשון במקרה של התפרצות פסיכוזה והמשך הטיפול המתאים ניתן שם.

בנוסף, תופעות לוואי עלולות להתרחש כתוצאה משימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות ביניהן: השמנת יתר, סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב ומחלות ריאות.כמו כן, מתמודדים עם סכיזופרניה חשופים יותר ונמצאים בסיכון להתמכרויות לחומרים שונים.

מה הגורמים והנסיבות להופעתה?

מחקרים רפואיים הראו כי הגורמים להופעתה של סכיזופרניה אינם חד משמעיים ומעורבים בהתפתחותה גורמים תורשתיים וסביבתיים.

מרכיב גנטי- המחקר זיהה מספר גנים שסטטיסטית עלולים להיות אחראים להיווצרות ההפרעה, אך המדע לוקח את הנתון הזה בערבון מוגבל, כי הדבר טרם הוכח כנתון חד משמעי.

מרכיבים סביבתיים משמעותיים שנמצאו במחקרים קשורים בתקופת ההיריון של האם, כמו תזונה לא מספקת שלה או זיהומים שונים כמו למשל וירוס שפעת בטרימסטר הראשון להריון.

גישה רווחת כיום בתחום הרפואה הפסיכיאטרית אומרת שסכיזופרניה היא הפרעה נוירו התפתחותית ובניגוד למה שסברו בעבר, שניתן לזהות סימנים להופעתה רק בין הגילאים 15-35, כיום סבורים כי כבר בגיל 5 ניתן לראות סימנים מקדימים. גישה מבוססת על ההנחה כי מתרחשים שינויים במבנה המוח בתקופת ההיריון אצל העובר שנובעים מנסיבות גנטיות ומעלים את הסיכון ללקות בסכיזופרניה.

סוגים של סכיזופרניה

הרפואה הפסיכיאטרית מסווגת את המאובחנים בסכיזופרניה על פי 5 דפוסים שונים של ההפרעה, כל אחד מן הדפוסים מזוהה עם תסמינים מעט שונים כאשר חלקם נוטים יותר לדפוסים בעלי תסמינים “חיוביים” וחלקם “שליליים”.

  1. סכיזופרניה פראנואידית: בעלת תסמינים “חיובים” בעיקר- מחשבות שווא והזיות הכוללות תכנים של רדיפה. לרוב קיים סיפור מרכזי שאותו האדם חי, מתנהל לפיו, הוא שומע קולות שמבקשים ממנו לעשות דברים ומכתיבים את עולמו, בנטילת תרופות ניתן להקטין או להעלים את המחשבות וההזיות אך הדבר לא “מרפא” והאדם ממשיך לסבול, עדויות של מתמודדים מתארות הרגשה של ריק. בהופעתו של דפוס זה של ההפרעה התפקודים הקוגניטיביים כמעט ולא נפגעים.
  1. סכיזופרניה קטטונית: דפוס נדיר ביחס לאחרים ובו קיימות הפרעות בתנועה, אדם יכול “לקפוא” על מקומו או להרבות בתנועות באופן מוגזם כתגובה רגשית למאורע כלשהו.
  1. סכיזופרניה בלתי מאורגנת: כשמה כן היא, סוג זה מאופיין בעיקר בדפוסי התנהגות, חשיבה ורגש בלתי מאורגנים. יכולים להופיע תגובות רגשיות שלא תואמות את המצב, רפיון אסוציאטיבי היוצר קושי ביכולת לעקוב אחרי דבריו של האדם (“קפיצות” מנושא לנושא שיחה ללא בקרה או סדר). דפוס זה מאופיין בנטייה להסתגרות ובידול חברתי, יש נטייה להזנחה עצמית, קושי לתפקד באופן עצמאי ותקופות של נסיגה (רגרסיה) בהן יש יותר מצוקה לעיתים גם נטייה אובדנית דיכאון וחרדה.
  1. סכיזופרניה בלתי מובחנת: בעלת תסמינים התנהגויות ודפוסים סכיזופרניים שאינם מתאימים לשאר האבחנות.
  1. סכיזופרניה רזידואלית: דפוס זה מתאפיין בעיקר בדפוסים שליליים ופחות חיוביים כמו נסיגה, הסתגרות פגיעה בתפקודים קוגניטיביים ובסיסיים, חוסר ארגון ומחשבות בעלות אופי ביזארי.

“משבר רוחני” או הפרעה נפשית?

זו אולי לא נושא שנהוג להתייחס אליו בקרב הפסיכולוגיה או הפסיאטריה הקונבנציונלית אבל לא ניתן להתעלם מן העובדה שקיימים מאפיינים משותפים לחוויות המתוארות כ”משבר רוחני” לבין משברים נפשיים שבסופם ניתנת אבחנה קלינית, לפעמים גם של סכיזופרניה.

מתי ליבליך ( בעלת תואר שני בפסיכולוגיית מזרח-מערב, מורה במכללת רידמן ומנחה) מתארת במאמרה את קווי הדמיון והשוני בין מה שמתואר כהתפרצות הפרעה נפשית או משבר נפשי ובין חוויה מיסטית שהתרחשה במפתיע ולאדם לא היו כלים להכיל אותה. ליבליך טוענת בזהירות כי האופן בו מאבחנים ומטפלים בנפש תלוי תרבות, כך למשל בתרבויות שונות המשבר קיבל פרשנות וכינויים שונים: “מדבר רוחני” “הלילה האפל של הנפש” או חוויות של מוות ולידה מחודשת. מתי עורכת במאמרה הבדלה בין פרופיל של מי שאובחן כמתמודד עם משבר נפשי לעומת מי שחווה משבר רוחני, טענתה המרכזית היא ש”סכיזופרן טובע במים בהם שוחה המיסטיקן” כלומר, עשויות להתרחש חוויות חושיות ותפיסתיות דומות אך מי שעובר תהליך התפתחות רוחני מסוגל להכיל את החוויות הללו כי יש לו מבנה אישיות וחוסן נפשי המסוגל לחוות את החוויות הללו מבלי “להתפרק”.

על מנת להמחיש את הנאמר במאמר מביאה ליבליך תיאור מקרה של אדם שחווה משבר רוחני בעת סדנת ויפאסנה או ריטריט שתיקה, וגם מראיינת פסיכולוג בשם נחי אלון שהתמחותו ב-10 שנים האחרונות היא טיפול באנשים צעירים או מבוגרים שחזרו מארצות המזרח עם קושי נפשי. אלון מכנה את המצבים הללו “מצבי חירום רוחניים” שלרוב מתרחשים במהלך סדנאות רוחניות, ויפאסנה. אלון מבדיל בין מקרים בהם הקושי הנפשי כמו טראומה התרחש בעבר אך היה במצב “רדום” ומתפרץ במהלך האימון הרוחני כתוצר של פגישה מעמיקה של האדם עם עצמו או מפגש עם נושא שמהווה “טריגר” להתעוררות הטראומה כמו עיסוק במוות. משבר נפשי המתעורר כתוצאה מתרגול רוחני יכול להתעורר גם בנסיבות חיים אחרות. מהצד השני מתאר אלון מקרים של משברים רוחניים איתם עבד הוא טוען כי אדם הנמצא במצב פסיכוטי (שלעיתים מוביל גם לאבחנה פסיכיאטרית של סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת) חשוב להתייחס גם לפן הרוחני שהאדם חווה כי זה חלק בלתי נפרד מתיאור החוויה של האדם זאת בניגוד לפסיכיאטריה הקלאסית שלא מייחסת חשיבות לתכנים אותם מתאר הסכיזופרן. אלון מתבונן על פרשנות התכנים מזווית רוחנית, למשל כאשר מתוארת חוויית ריקות ניתן לקשר את זה גם למונח ה”ריקות” בעולם הבודהיזם, ולהבין כי האדם שרוי בחוויית בדידות וחוסר אך בעיניים של מתרגל רוחני הפרשנות עשויה להיות אחרת לגמרי לאותה חוויה בדיוק. לסיכום המאמר, ליבליך מונה את החשיבות של יצירת מקום בטוח ומה עליו להכיל במתן עזרה נפשית ורוחנית למתמודד עם משבר נפשי רוחני או גם וגם, מניסיונה ומן העולה מן המאמר חשוב להעניק למטופל עדינות, שקט, תחושת קרקוע (מהמילה קרקע) ועוד.

איך מומלץ לטפל?

הדעה הרווחת כיום בעולם הרפואה הקונבנציונלית היא שסכיזופרניה איננה ניתנת לריפוי אך ישנה אפשרות לחיות ולתפקד ברמות שונות לצידה. כיום מבינים כי טיפול בסכיזופרניה לא יכול להסתכם במתן טיפול תרופתי בלב ד וכי חשוב שיהיו גורמים מערכתיים שילוו את האדם ויעזרו לו להשתלב חברתית או לסייע בתפקודים בסייסים- כל אחד על פי צרכיו. בנוסף לחלק השיקומי, יש צורך בקיום טיפול נפשי מותאם ואיש מקצוע שיוכל לעקוב אחר מצבו הנפשי של האדם ולייעץ.

טיפול בהיבט שיקומי- חברתי-מערכתי

רוב האנשים המאובחנים עם סכיזופרניה מקבלים הכרה מביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעניק להם סל שירותים מיוחד הניתן למתמודדי נפש שנקרא “סל שיקום”. במסגרת סל זה יש מגוון שירותים המכוונים לשילוב האדם בחברה, מתוך ההבנה שחלק משמעותי מאד מהשיקום שלו תלוי בהעלאת תחושת המסוגלות שלו והבטחון העצמי. במסגרת סל השיקום יש שירותים של פנאי, מועדוני תעסוקתיים וחברתיים, עבודות ב”מפעלים מוגנים”, חונכות וסומכות תיאום טיפול ועוד. החלק השיקומי הוא בלתי נפרד מהחלק הטיפולי.

טיפול בהיבט רגשי- אישי

חלק מהמתמודדים עם סכיזופרניה נמצאים יותר בקשר עם המציאות ואצלם האופציה של טיפולי פסיכותרפיה היא נגישה יותר, עם זאת, גם בקרב מתמודדים שאינם מודעים למצבם וחיים במציאות קצת שונה ניתן לקיים טיפול אך באופנים אחרים ובכלים אחרים, למשל דרך אומנות. חוויית חיים עם סכיזופרניה יכולה להיות מפחידה, מפורקת, ובעיקר בלתי יציבה. גורמי סל השיקום יכולים לעזור מאד בשילוב האדם במסגרות יציבות אך חשוב מאד שתהיה דמות אחת שמלווה את האדם באופן עקבי לאורך פרק זמן משמעותי ותהיה לו לעוגן. ייתכן ובתחילה יתעורר קושי לבנות אתה קשר הטיפולי, כי קיים קושי מאד גדול אצל חלק ממתמודדי סכיזופרניה לפתח קשרים, להיות בתקשורת אנושית באופן כללי ולסמוך על משהו שקשור למציאות החיצונית והפנימית כי הכל מאד שברירי ולא יציב. בין אם מדובר בטיפול באומנות, CBT או טיפולים דינאמיים, הדגש בחשיבות של מתן טיפול נפשי בסכיזופרני הוא על הקשר האנושי, העובדה שיש מישהו שנמצא שם, מלווה, רואה, מחזיקה עבורו איזשהו רצף זה כבר מרגיע את הכאוס הפנימי המתחולל בפנים. המטרה הטיפולית יכולה להשתנות בהתאם למטופל וחומרת המצב, אבל ראשית היא לגרום להקלה והרגעת החרדה שנובעת מהכאוס, חוסר הארגון הנפשי, ההזיות הקולות והמחשבות. לאחר מכן, טיפולים רבים מתמקדים גם בחזרה לתפקוד מלא. טיפול המסוגל לארגן באופן מתאים את החלקים ההתנהגותיים הוא טיפול CBT.

טיפול בגישת “דיאלוג פתוח”

“דיאלוג פתוח” היא גישה טיפולית-שיקומית חדשה בישראל שהגיעה מפינלנד שם נחלה הצלחה רבה בטיפול באוכלוסיית פסיכוטיים (מעל 70%) הצלחה ב-40 שנה האחרונות. הנחת העבודה של הגישה כי “מחלת נפש” (הגרשיים במכוון) איננה נגרמת ממצב נפשי בלבד וישנם היבטים נוספים שיש להתייחס אליהם וגרמו למצוקה, בין אישית, סביבתית ורוחנית. גישת “דיאלוג פתוח” מתמקדת בחשיבות שיש לקשרים החברתיים של האדם המתמודד עם משבר נפשי, רמת התמיכה הסביבתית שלו, ועד כמה הוא חש מובן מקובל ואהוב. מה שמאפיין את הטיפול באמצעות הגישה הוא אופן ההתנהלות סביב מקבל השירות או המטופל לאורך התהליך כאשר השאיפה היא ליצור תהליך עבודה בשיתוף פעולה מלא של כל הגורמים שמלווים אותו ומקורביו. מאפיין נוסף לגישה טמון באופן השיח בתוך המפגש הטיפולי/שיקומי כאשר אופי הדיאלוג עם האדם הוא פתוח, זה מתבטא בשיח על מטרות ורצונות של האדם, המיקוד במפגשים הוא על מה שמקבל השירות או מטופל מביא אליהם ומתוך זה בונים תכנית שיקומית. ממחקרים שפורסמו ברחבי העולם בקרב מדינות שעושות שימוש בגישת “דיאלוג פתוח” עולה כי נרשמה הפחתה בצורך לשימוש בתרופות, בצורך לקצבת נכות, ובהזדקקות לאשפוזים חוזרים בקרב מטופלים בגישה. לפרטים נוספים על הגישה ופועלה בישראל ניתן לקרוא כאן https://opendialogue.co.il/about-od/

 

פנים כפולות סכיזפרניה
שתפו
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on email

אנחנו כאן בשבילך

פורטל מבית מכון חיבורים